השבוע האחרון סיפק למשקיעים תמונה כלכלית מורכבת בהרבה מהכותרות הרגילות של "ריבית עולה" או "ריבית יורדת". מתחת לפני השטח מתרחשים במקביל כמה תהליכים מנוגדים: ישראל מציגה התאוששות חדה מאוד בפעילות הכלכלית, ארה״ב ממשיכה להפגין עוצמה אך מתחילים להופיע סימנים של התמתנות בצריכה ובתעסוקה, סין מתקשה להחזיר את הצרכן המקומי למסלול, ובשוק האג״ח האמריקאי התשואות הארוכות נותרות גבוהות.
השילוב הזה הופך את סוף אוגוסט לנקודת מבחן משמעותית עבור השווקים. בישראל התקבל השבוע אחד הנתונים המפתיעים ביותר: התוצר המקומי הגולמי זינק ברבעון השני בקצב שנתי של 15.4%, לאחר התכווצות של 2.2% ברבעון הראשון. מדובר בקצב הצמיחה הרבעוני החזק ביותר מאז הרבעון הראשון של 2024, והוא משקף במידה רבה את ההתאוששות לאחר הפגיעה בפעילות הכלכלית ברבעון הקודם.
למידע נוסף הירשמו, ונחזור אליכם בהקדם:
עם זאת, חשוב מאוד לא להתבלבל מהמספר הענק: נתוני התמ"ג בישראל תנודתיים במיוחד בתקופות של זעזועים, ולכן 15.4% אינם אומרים שהכלכלה הישראלית "צומחת ב־15.4% בשנה". המספר המעניין יותר הוא מה שקורה מתחת לכותרת. בנק ישראל צופה כרגע צמיחה של 4.0% ב־2026 ושל 5.5% ב־2027, לצד אינפלציה של כ־1.8% בארבעת הרבעונים עד הרבעון השני של 2027. הבנק גם צופה התאוששות בהשקעות ובבנייה, לצד ירידה הדרגתית במגבלות ההיצע.
כלומר, התמונה הישראלית אינה רק "התאוששות אחרי משבר", אלא ניסיון של המשק לסגור במהירות פערים שנוצרו בתקופת הלחימה. וזה בדיוק המקום שבו מתחילה אחת השאלות המעניינות של השבוע: האם ההתאוששות המהירה בישראל תאפשר לבנק ישראל להמשיך בתהליך הורדת הריבית — או שהצמיחה החזקה מדי תגרום לו להמתין? נגיד בנק ישראל אמיר ירון אותת השבוע שהאינפלציה עשויה לעלות, מסר שמחזק את ההערכה שהבנק לא ממהר להוריד ריבית בהחלטה הקרובה.
גם הנתונים השוטפים של בנק ישראל מספרים סיפור מעניין: מדד הפעילות הכלכלית החודשי עלה ביולי ב־0.5%, בעוד ציפיות האינפלציה שמופקות ממקורות שונים ירדו באוגוסט לכ־1.4%. המשמעות היא שהמשק יכול להציג פעילות חזקה יחסית במקביל לסביבת אינפלציה מתונה — שילוב שבדרך כלל נותן לבנק מרכזי מרחב פעולה, אבל בישראל הוא חייב להישקל מול אי־הוודאות הביטחונית והפיסקלית.
בארה״ב הסיפור שונה לחלוטין. הכלכלה עדיין אינה נראית כמו כלכלה שנכנסת למיתון קלאסי. להפך: חלק מהנתונים מצביעים על ביקוש והשקעות חזקים, במיוחד סביב השקעות הקשורות לבינה מלאכותית ולתשתיות. אבל במקביל, התעסוקה נחלשה במשך כמה חודשים והצריכה הפרטית מתחילה לאבד חלק מהמומנטום שלה. במילים אחרות, מנוע הצמיחה האמריקאי משנה הילוך: פחות הסתמכות על משקי הבית ויותר השקעות הון וטכנולוגיה.
הדילמה של הפדרל ריזרב הופכת לכן למורכבת. מצד אחד, חולשה מסוימת בתעסוקה ובצריכה יכולה להצדיק הקלה מוניטרית; מצד שני, האינפלציה וההשקעות החזקות אינן מאפשרות לפד להתנהל כאילו המשק נמצא במיתון. בסקר כלכלנים של Reuters שפורסם השבוע, רוב הכלכלנים צפו שהפד ישאיר את הריבית ללא שינוי גם בספטמבר ולמשך יתרת 2026. ואז מגיע שוק האג״ח — אולי אחד הסיפורים החשובים ביותר כרגע.
תשואת אג״ח ממשלת ארה״ב ל־10 שנים נסגרה ב־21 באוגוסט סביב 4.74%, עלייה של 0.47 נקודת אחוז לעומת שנה קודם. התשואה הגבוהה מייצרת תחרות משמעותית לשוק המניות ומייקרת את עלות המימון בכלכלה — ממשלות, חברות ומשקי בית מרגישים אותה דרך עלויות האשראי. אבל השבוע קרה משהו אפילו יותר מעניין בשוק האג״ח: התשואות הארוכות הגיעו ללחץ משמעותי ואז קיבלו הקלה בעקבות צעדים של משרד האוצר האמריקאי בשוק החוב.
ביום רביעי נרשמה ירידה בתשואות הארוכות, הדולר נחלש והזהב התחזק. זו דוגמה מצוינת לאופן שבו שוק האג״ח הפך למנוע שמזיז במקביל מטבעות, מניות, מתכות ונכסים אלטרנטיביים. מבחינת המשקיע, זו נקודה קריטית. תשואה של 4.74% על אג״ח ממשלת ארה״ב ל־10 שנים היא לא עוד נתון טכני. היא קובעת למעשה את "מחיר הכסף" בחלק גדול מהמערכת הפיננסית העולמית.
ככל שהתשואה עולה, ההשקעות המסוכנות יותר צריכות להצדיק את עצמן באמצעות תשואה גבוהה יותר. לכן כאשר תשואות האג״ח עולות, השווקים יכולים להפוך עצבניים גם אם נתוני החברות עצמם עדיין טובים. ובזמן שארה״ב מנסה להבין אם הכלכלה חזקה מדי או מתחילה להתקרר, סין מספקת סיפור הפוך. נתוני יולי הצביעו על האטה משמעותית בפעילות: הייצור התעשייתי עלה ב־4.5% לעומת שנה קודם, לעומת 5.3% ביוני, והמכירות הקמעונאיות עלו ב־0.6% בלבד.
ההשקעה בנכסים קבועים ירדה ב־6.7% בשבעת החודשים הראשונים של השנה. הנתונים מחזקים את החשש שהביקוש המקומי הסיני עדיין אינו מספיק חזק כדי להוביל התאוששות רחבה. וזה חשוב הרבה מעבר לסין. סין היא אחת מאבני היסוד של הביקוש העולמי לסחורות, אנרגיה ומתכות. כאשר הצרכן הסיני חלש, ההשפעה יכולה להגיע למחירי חומרי גלם, ליצרנים באסיה, לסחר הבינלאומי ולבסוף גם לרווחי חברות ברחבי העולם.
מצד שני, היצוא הסיני עדיין נתמך בביקוש הקשור לתשתיות AI, והמדינה ממשיכה לייצר עודף סחר משמעותי. לכן גם כאן התמונה אינה שחור או לבן — מדובר בכלכלה עם כיסים חזקים מאוד לצד חולשה משמעותית בביקוש המקומי. גם יפן נכנסת לתמונה. הצמיחה ברבעון השני הייתה חלשה מהצפוי, כאשר הוצאות משקי הבית וההשקעות העסקיות הכבידו על הפעילות. עבור השווקים הגלובליים, המשמעות היא שהבנקים המרכזיים אינם פועלים בחלל ריק: ארה״ב, אירופה, יפן, סין וישראל נמצאות בשלבים שונים לחלוטין של מחזור כלכלי.
ובינתיים, שוקי המניות מגיעים לסוף שבוע לא פשוט. ביום שישי Reuters דיווחה כי מדדי המניות הגלובליים היו בדרכם לסיים שבוע של ירידות, כאשר תשואות האג״ח ומחירי האנרגיה נותרו גבוהים והלחץ בשוקי החוב לא נעלם. זהו בדיוק סוג הסביבה שבה המשקיעים מתחילים להסתכל פחות על "מה עלה היום" ויותר על השאלה איפה נמצא הכסף הגדול ומה הוא מתמחר קדימה. הנקודה החשובה ביותר מבחינת המשקיע היא שהשוק של סוף אוגוסט 2026 אינו מספר סיפור אחד.
בישראל אנחנו רואים התאוששות חזקה מאוד; בארה״ב אנחנו רואים כלכלה שעדיין חזקה אך משנה את מנועי הצמיחה; בסין אנחנו רואים צריכה חלשה יותר; ובאג״ח אנחנו רואים תשואות גבוהות שממשיכות להכתיב את מחיר הסיכון. לכן, ניסיון לתת לשוק כותרת אחת של "שורי" או "דובי" מפספס את המציאות. המשמעות היא שהחודשים הקרובים עשויים להיות מוכרעים פחות על ידי נתון בודד ויותר על ידי המפגש בין צמיחה, אינפלציה, ריבית ותשואות האג״ח.
אם הצמיחה תישאר חזקה והאינפלציה תתמתן, השווקים עשויים לקבל את תרחיש ה"נחיתה הרכה" שהם מחפשים. אם האינפלציה תתעקש להישאר גבוהה בזמן שהתעסוקה והצריכה ייחלשו, הפד עלול להיתקע מול דילמה קשה בהרבה. ובישראל, השאלה תהיה האם ההתאוששות המהירה תתבסס לצמיחה בת־קיימא, או שמדובר בעיקר בתיקון טכני לאחר הפגיעה החדה בפעילות.
בנק ישראל עצמו צופה צמיחה של 4% השנה, אך מדגיש סיכונים הקשורים להוצאות הביטחון, לגירעון ולחוסר הוודאות הגיאופוליטית. בתרחיש שבו הוצאות הביטחון יגדלו מעבר להנחות הבסיס, גם הגירעון, החוב והאינפלציה עלולים להיות גבוהים יותר. השורה התחתונה למשקיעים: השבוע האחרון לא סיפק תשובה – הוא סיפק סימני שאלה גדולים יותר.
ישראל מפתיעה לטובה בצמיחה, ארה״ב עדיין חזקה אך מתחילה להראות סדקים מסוימים, סין נאבקת בביקוש המקומי, שוק האג״ח דורש פרמיית תשואה גבוהה יותר, והשווקים כולם מנסים להבין מה יהיה הצעד הבא של הבנקים המרכזיים. דווקא בגלל הסתירות האלה, זו תקופה שבה למספרים יש משמעות גדולה יותר מהכותרות. מי שיודע לקרוא את הקשר בין הנתונים – ולא רק את הנתון הבודד – מקבל תמונה הרבה יותר טובה של המקום שבו עשויות להיווצר ההזדמנויות הבאות.
הכתבה היא סקירה עיתונאית-כלכלית ואינה מהווה ייעוץ השקעות או המלצה לפעולה בנייר ערך כלשהו.
למידע נוסף הירשמו, ונחזור אליכם בהקדם:
